אברבנאל
ויהי אחרי כן וגומר. זכר הכתוב שמת מלך בני עמון, (ב) ודוד שלח מלאכים אל חנון בנו לנחמו כאשר עשה אביו עמו חסד, ואחז"ל במדרש תנחומא (א"ה תמהתי מאד על הרב המחבר וביותר אפלא על רש"י שהביאו המדרש הזה מתנחומא כי רש"י מביאו במקום זה בפי' מהתנחומא פר' וירא אליו, מה שלא רגיל בכך בשאר מקומות, ולא היו דברים מעולם, כי לא תמצא מדרש זה בשום מקום בתנחומא ואף כי בוירא אליו, וגם הרב תעה אחריו זה פעם שני במדרש זה. וגם הילקוט מביאו משם, ולא ידעתי מה היה להם? כי לא אוכל להמליץ בעדם אם לא שאומר שאולי היה להם אז נוסחה אחרת מהתנחומא ממה שיש בידנו היום וזה קשה להאמין. ולכן אחשוב אני בזה שהרבנים האלה נהגו לכתוב המדרשים כפי אומד דעתם וסמכו על הזכרון או על איזה מחבר שמצאו בו אותו המדרש ולא חששו בדבר ולא רצו להטריח עצמם לבקש על המדרש במקומו הראוי לו, ולכן טעו לפעמים, כמו שזכרתי בכמה מקומות, גם בסבת זה שנו לשון המדרשים כמה פעמים אם בתוספת ואם בחסרון מה. והנה מדרש זה תמצא במדבר רבא פרשת י"ד דף רנ"ו ע"ב, אך בשנוי לשון מה ודוק): שהחסד היה שהחיה את אחיו כשברח מאת מלך מואב כאשר הרגו שם אביו ואמו ואחיו אשר השאירם דוד במואב כמו שזכרתי (דף קכ"ב ע"ב).